קערת הגשה כנרת

יש רגע שאני מכירה היטב: כשאני מתקרבת לבקעת ארבל, לפתע הנוף נפתח לפניי. הבקעה והכנרת היפה מתגלות — ובכל פעם מחדש נשימתי נעתקת.

כשהתחלתי לחשוב על קולקציית כנרת, הרגשתי שאי אפשר להביט בנוף הזה, ליצור מתוכו ולספר את סיפורו, בלי לשתף באחת התורות היפות ומלאות התקווה שאני מכירה.

התלמוד הירושלמי מספר על רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא שהלכו בבקעת ארבל לפנות בוקר וצפו באור הראשון של השחר מתחיל לבקוע.

רבי חייא אמר:

״כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.״

יש משהו בצורת הקערה שמזכיר לי עמק. לכן, כשאני יוצרת את קערות כנרת — שכבות האדמה, צבע הטורקיז של המים והצורה הפתוחה של הכלי — בקעת ארבל והתורה הזאת נמצאות איתי.

תזכורת קטנה בבית לנוף של בקעת ארבל, לאור העולה מעל הכנרת ולתקווה שממשיכה לגדול — קמעא קמעא.